יום ראשון, 31 במאי 2015

מישראל לאוגנדה על כנפי היזמות

שאל ישראלי  ממוצע אם הוא יודע משהו על אוגנדה ואני מאמין  שהסיכויים הם לפחות 50% שיענה  על שני דברים שהוא יודע וגם 50% שלא ידע דבר.
לגבי שני הדברים שהוא יודע, אני מניח שרוב הקבוצה תגיע מפלח ה "40+" של האוכלוסייה, ושני הדברים הם כמובן הרצל והמבצע המפורסם של צה"ל שבו נהרג יוני נתניהו ז"ל.
הרצל שרצה ב 1903 להיענות בחיוב לאפשרות שהוצעה לו להקים בית יהודי באוגנדה ומבצע אנטבה של 1976, שהיה מהמבצעים הנועזים ביותר שידע העולם המודרני בניסיון שחרור חטופים באירוע טרור.
ובזה יסתכם הידע, אני משער.
כמובן, ייתכן שרבים מבני ה 40 מינוס לא ידעו יותר מדי לא על זה ולא על זה, ולמה אני בכלל מבלבל את המוח על אוגנדה, הרי יש הרבה דברים יותר חשובים שצריך לדעת בעולמנו מלבד "עוד מדינה אפריקאית" אי שם.


אז אני יכול לספר לכם מניסיוני האישי שלומדים הרבה דברים שאתה נמצא "שם" באוגנדה, ו"שם" הייתי לבדי לפני פחות משבועיים, 16 יום שבהם התנדבתי לתת סדנאות, חייתי עם אנשי המקום, טיילתי כתרמילאי + קצת, נכחתי  והתהלכתי בטבע המקסים והתוודעתי לאנשים היפים והפשוטים.
הייתי הלבן היחיד בן שחורי עור, המערבי יחיד, היהודי יחיד, הישראלי יחיד, האדם "מבוגר" יחיד (ואני לא כל כך רואה את עצמי כ"מבוגר" אבל, מילא, העובדה היא שלא פגשתי יותר מאדם אחד או שניים שהיו בגילאים מעל 55...), האורח היחיד בגסט-האוס, היחיד, היחיד....וזה היה מעולה!
ולא רק מעולה----הלכתי לתת מעט מהכלים המקצועיים שאני עוסק בהם עם יזמים בארץ לטובת יזמים צעירים בקמפלה, בירת אוגנדה, הרי אני מגיע מ ה , Start-up Nation of Israel יש לי מה להעניק.
אני יכול להגיד- עם יד על הלב- למדתי מהם לא פחות ממה שהם למדו ממני, אם אכן למדו ממני... ואף נדמה לי שקבלתי יותר...


איך זה התחיל?... למה אוגנדה?


כאן התשובות קלות לי. זה התחיל כמה שהיה על "אש קטנה"- ואני מדבר  ש"אש הקטנה" של יותר משלושים שנה, פתאום הבשילה.
ולמה אוגנדה? מקרי, לגמרי במקרה.
מאז ימי כסטודנט לתואר ראשון באריזונה, ארה"ב, דרך טיולי תרמילאות במדינות המתפתחות (של אז) באסיה, תמיד הייתה לי התשוקה לעסוק בפיתוח בינלאומי, לסייע בהטבת החיים של מקומות עניים באמצעות שיפור החינוך, הרפואה ופיתוח הקהילתי.
נכון שהסיוע הזה לא תמיד עובד, למרות הון העתק שהושקע במשך עשרות שנים, אבל מצד שני, חלו גם התפתחויות חיוביות.
בכל מקרה, לא אני עשיתי אותם וגם לא השתתפתי כלל בצורה משמעותית.
הכוון המקצועי שלי לקח כוון אחר- לטוב או פחות לטוב- בעלייתי ארצה בפעם הראשונה, וגם חזרתי בפעם השנייה והשלישית.
כפי שאתם מבינים, היו עוד דברים בראש.
היו זמנים, החלטות והחיים שהיו...


לפני 3 שנים החלטתי שהגיע הזמן לעשות התנדבות בעולם השלישי בצורה משמעותית יותר, טיולים משפחתיים וזוגיים, חוויות מקסימות כולן, לא נתנו לי תחושה של תרומה של ממש.
אשתי, מירב, שהייתה מוכנה ללכת איתי די רחוק בקטע של הטיולים (וגם זה לא דבר מובן מאליו), פחות התחברה לפרויקט הזה.

התחלתי לחפור לעצמי וגם לאינטרנט- איך מבצעים התנדבות ללא מסגרת מוכנה עם כל מיליון הכללים שלה, ללא צורך לשלם להתנדב (תופעה מאוד ידועה, אגב), לבוא ולהתנדב מתוך הדברים המקצועיים שלי ולא להיות עוד אדם שמסייד גדר ומשחק עם הילדים בחצר?
חפרתי...ומצאתי, דרך מודעה שפרסמתי באתר מסוים- מישהו מאוגנדה שמספר לי על מרכז שבו הוא מתנדב, מרכז העוסק במתן ספרים לנוער שנמצא בבית-ספר אך אין לו כסף לקנות ספרים, אין לו מקום שבו יכול לשבת ולקרוא.
המרכז הזה, Kawempe Youth Centre, מתכוון להרחיב את שרותיו לתמוך בפיתוח יזמות אצל צעירים (גילאים 18-35), שכבת הגיל שבה 2 מתוך 3 איש נמצאים ללא עבודה במדינה ענייה.
האיש הלא מוכר לי הדליק אצלי את המוטיבציה ותוך כדי מיילים ופייסבוקים התחלתי לגבש תוכנית שלמה. התלהבתי ואז... ירדתי מהרעיון.
ב 2012 בתי נכנסה לקורס קצינים, אשתי לא גילתה שום רצון לעשות את הדבר הזה ואני החלטתי שנכון לוותר.
גם את זה צריך לדעת לעשות לפעמים...


עברו שנתיים. ב 2014 צץ בי שוב הרעיון הזה אבל הפעם היתה לי הזדמנות לעשות את זה במקום אחר, בקירגיסטן במרכז אסיה, כחלק מכנס של ארגון "צעירי סרווס", שבו אני חבר, חשבתי שכאן נוצרה הזדמנות וגם אפשר ליהנות מטרקים ברכס הרים יפהפה...
קבלתי "אישור" מבת הזוג (צריך גם לדעת עם מי להתחתן), קניתי כרטיס והתכניות כבר היו מוכנות, גם התרמיל וגם ההתלהבות.
ואז... החמאס לא היה מודע לתכניות שלי והתחילו לעוף טילים בשמי ישראל, מלחמה בעזה ובני, גיל.....שם!! ביטלתי כרטיס.
רות סוף.



עברה חצי שנה. התחלתי להרגיש כמו הלל הזקן, "...אם לא עכשיו אימתי?".
אפיזודה של 9 ימים בבית-חולים של אבי בן ה 92 נתן לי רוח גבית. עכשיו, עכשיו, עכשיו!!!
חזרתי להוא מאוגנדה---"אתה זוכר אותי?"---כן, הוא זכר והעביר אותי למנהלת ומשם הכל התחיל להתרומם.
תכניות נרקמו עד הפרט האחרון, הכרטיס נקנה, ההכנות נכנסו להילוך גבוה, החמאס, החיזבאללה וכל שאר הידידים החליטו לתת לי חלון הפעם ,וב 30.4.2015 הגיע הזמן.
כדברי קהלת, " לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים".

קדימה יזמים צעירים- הגעתי!
רק כשהגעתי הבנתי כמה דברים.
ראשית, שהמארחת והשותפה שלי לפרויקט, מנכ"ל העמותה, אישה מקומית מקסימה בשם אסתר, כלל לא הבינה מה אני עושה אבל זה נראה לה שונה ומעניין אז למה לא?...
שנית, התחלתי לפקפק לעצמי, "מכל הדברים שחסרים להם פה, דווקא הדברים ה"אמריקאים האלה"- זה מה שהם צריכים? האם הם ישתפו פעולה? ייתרמו מכל המאמץ?".
אסתר גם שיתפה אותי שהיא חששה שאף אחד לא יגיע אך לא אמרה לי, היא רק לא ידעה שאני חששתי מאותו דבר רק לא אמרתי לה.
אבל אלה היו חששות שווא.
הגיעו, ועוד איך, במספרים מעל המצופה! 55 אוגנדים לקחו 4 בקרים (והיו כאלה שהיו פחות) ובאו לחוות מה האיש הזה מישראל רוצה לתת להם.
ביום השלישי סגרנו דלתות כי כבר לא היה מקום לשבת והיו כאלה שממש התדפקו על הדלתות.
לא היה להם מושג מה קורה שם מעבר לדלת אבל הם רצו להיות שם! הרגשתי ככוכב רוק לכמה שעות :-) - נחמד...
מהר מאוד למדתי מי אלה ה"יזמים הצעירים" שלפני.
אוזני הישראליות שמעו כבר מעשרות יזמים צעירים בחודשים האחרונים בארץ על היזמות שבראשם, אפליקציה לזה, תוכנה קטנה לזה, אלגוריתם שמאיץ מהירות, דבר שמחבר את זה ואת זה, בונה קהילה בווב להם ולהם, והנה אני מבקש מיזמי הסדנא להציג את עצמם:
"יש לי חזיר אחד בבית ואני רוצה לגרום לחזיר הזה להביא לי כסף שאוכל לממן את הלימודים שלי"
"יש לי כמה עיזים בבית, אני רוצה לעזור להורים שלי ולאחים שלי בבית-ספר"
"יש לי עץ בכפר שממנו ניתן ליצור מפעל קטן ליצור מטאטאים"
" יש לי חנות קטנה (ברחוב) ואני מוכר דברי אוכל"
"אני מייצר סנדלים ביד", "אני תופרת שמלות אופנה", ועוד כאלה וכאלה.
ברור לי כבר- אלה חבר'ה שבשבילם היזמות היא דרך לשרוד, לייצר כסף למחייה.
וכמובן היו גם אחרים:
" אני רוצה לעסוק במכירת נדל"ן ובניית בתים"
"יש לי עסק להקמת אתרי אינטרנט"
"יש לי חנות צילום"
"אני רוצה לגייס כסף להקמת בית-ספר שילמד דברים מעשיים יותר שצעירים יוכלו לתפקד בשוק העבודה בצורה יעילה יותר.
ועוד, ועוד...
אני עשיתי את שלי כמיטב יכולתי: הנחתי אותם בתרגילי קוצ'ינג, הם בנו איתי את חזונם, בנו תכניות לשנה, סיפרו סיפורים לעסקים, אפילו הנחתי אותם- לראשונה בחייהם אני מאמין- בתרגיל של דמיון מודרך לעבר העתיד.
ביום האחרון עשינו מאסטרמיינד, איזה יופי....
הכל התקבל בזרועות פתוחות, חיוכים, צחוקים ודיונים, נאמר לי שאני עושה איתם דברים שאף אחד לא עשה מעולם- וביננו, מה כבר עשיתי!- דיברו בזוגות, בקבוצות קטנות, מול כל המשתתפחם שבחדר ספרו סיפורים שאף פעם לא סיפרו, הגדירו מטרות וקבלו תמיכה לדרך שלהם.
התגובות האישיות היו מרגשות: היו כמובן אלה שראו אותי כ"תקווה למקור כספי", זה היה צפוי אבל קבלו את התשובה השלילית שלי ברוח טובה, היו אלה שאמרו ש"שיניתי את חייהם", "שיניתי את  דרך החשיבה שלהם", "נתתי להם עידוד ואמונה שזה אפשרי", ועוד....
בואו נגיד אם רק 10% מהדבר הזה נכון אני יכול להגיד, "דיינו".
הרגשתי שעשיתי משהו, התעודות שחילקתי בסוף ריגשו אותי, שהניסיון שהתחלתי דרך חיפוש באינטרנט נשא פרי.
גם האימון האישי שנתתי למנכ"לית, האימון הקבוצתי שנתתי לצוות, כל הדברים האלה נגעו בי יותר מכל טיול אחר שעשיתי.
הפידבק היה מעולה, התמונות יצאו  יפה– ועוד לא סיפרתי על ההנחייה בחושך כי נפל החשמל לפחות חצי מהזמן והגנרטור לא תמיד עבד כי שכחו לארגן את הדלק לגנרטור,  העיזים שטיילו לנו ליד הכיתה , (מרכז הזה מוקם בתוך שכונת עוני ובעבר היה שם מזבלה עד שהגיעו הספרים והרצון לשינוי), וכשירד מבול הגשם היה קצת קשה לשמוע את כולם, ובלי חשמל לא תמיד ראיתי מי מדבר-...חוויה, הכל חוויה, חוויה מיוחדת.
ומה תגידו על היזמות הזאת? ביום האחרון אני מגיע למקום המפגש ואני רואה פרוסות מולי על שולחן ההרשמה כ 20 תמונות שלי- עבדכם הנאמן פרוס שם---אני שואל, "מה זה?" ואני מקבל תשובה, "אחד ממשתתפי הסדנה, בעל חנות הצילום, הדפיס את התמונות. הוא מוכר אותן למשתתפים".
"מוכר אותן למשתתפים"? לא יאומן!! לא האמנתי שמישהו ירצה לקנות תמונה כזאת אבל אמרתי לאדון היזם, "אני אקנה אחד, לא שאני נזקק לעוד תמונה של עצמי, רק בגלל שאני כל-כך מתרשם מהיוזמה שלך!" הוא חייך, הודה לי ובתוך שנייה הדולר היה ביד שלו.
עוד תרומה קטנה שלי ליזמות באוגנדה.


אז מה אני למדת מהם על יזמות?
אולי חלק מהקוראים שואלים את השאלה הזאת, הרי אני הגעתי עם המותג שאני מגיע מישראל,
מה "start-up nation", והאמת היא שיש לנו ארץ נהדרת ומה זה מתקדמת!! והם... אני לא חושב שרוב המשתתפים שבאו משכבות היותר עניות של קמפלה ידעו בדיוק איפה זה ומה זה ישראל, אבל אני דאגתי לספר להם על הדברים הנפלאים שנבנו אצלנו, על איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו, על מעטים מול רבים, על מהגרים רבים מאוד, על 2000 שנות גלות, וכו', זה באמת סיפור מרגש ויש לנו הרבה הרבה במה להתגאות.
למדתי הרבה מאוד מהאנשים הפשוטים והחביבים שישבו בקהל, את הדברים שאולי אנחנו פעם ידענו וכבר שכחנו.
יכולתי לראות שוב את הרעב שלהם לידע, הצמא לפיתוח יכולות, הדחף לעשות משהו חדש או שונה על מנת לבנות עתיד טוב יותר לעצמם.
ראיתי ושמעתי שוב מה זה להיות במקום שה"אין" החומרי הוא תמיד גדול יותר מה "יש" החומרי אבל איך בכל זאת רוצים ליהנות מהחיים.
שמעתי איך משפחות שלמות מגדלות אחת את השנייה, אח מביא לאח או לאחות, הקשר המשפחתי מהווה הבסיס ועזרה ההדדית בכל צעד וצעד, הפשטות וה"להסתדר עם מה שיש" מאוד בלטו, הייתה גם רצון ללמוד על מנת ליישם, הת'כלס, נזכרתי באבי שלא זורק דבר כי תמיד יש לו שימוש נוסף, ונזכרתי בשני מליון המהגרים היהודים שהגיעו מאירופה לארה"ב בתחילת המאה הקודמת, הגיעו ברובם עניים מרודים חסרי כל ובנו להם חיים ומעמד.
אולי מה שראיתי שוב מול עיני באוגנדה, דבר שאני לא רואה הרבה בקרב היזמים הרבים שמאכלסים את מחזותנו עם החלום לאקזיט אמריקאי, אולי מה שראיתי שוב לימד אותי שיזמות ביסודה היא לא דרך להתעשר ולהתחרות אלא דרך להתקיים ולקדם את החיים.
מאוד התחברתי לרצינות של האנשים, הפשטות שבהם והרצון להתפתח בצורה מאוד שורשית.
חשבתי עד כמה נהיינו בישראל שבעים מדי, שמנים מדי, "אמריקאים מדי", שכחנו מה שידעו דורות אבותינו וסבנו, שצריך להתאמץ על מנת להגיע, צריך להתמודד עם קשיים על מנת לשנות מציאות, שאפשר להתמודד עם החיים גם ברמה הפשוטה ביותר.
עבר הרבה זמן מאז שייבשנו כאן ביצות, שעבדנו עם מעדרים וחרמשים כמו שראיתי בכל פינה באוגנדה, וטוב שאנחנו כבר לא שם.
אך אולי עם הביצות, הפרדסים ,הפרימוס והמעדר נעלם משהו עמוק יותר אצלנו.
אולי נעלם הדחף הזה ליזום, ליצור ולהקים לא על מנת להיות שבע, בעל בית גדול ומוצלח כמו השכן, אבל על מנת להקים, לקום ולהתקיים.
ופתאום ראיתי את ה Start-Up Nation בזוית קצת אחרת, גאווה מהולה בגעגוע לזמנים פשוטים יותר.

יום שלישי, 26 במאי 2015

המאסטרמיינד ליזמים: מתי בפעם האחרונה 10 אנשים חשבו בשבילך?

יש דבר אחד שאני בטוח שאני הולך להקים בקרוב: קבוצת מאסטרמיינד המורכבת אך ורק מיזמים שונים ומגוונים!
קשה לי להאמין שעוד לא עשיתי את זה עד עכשיו, אחרי11 שנים שבהן הקמתי, ארגנתי והנחתי עשרות קבוצות ומפגשי מאסטרמיינד בהשתתפות של מאות אנשים בארץ ובחו"ל, שדבר כמו "מאסטרמיינד ליזם" עוד לא קם, איך זה באמת...הגיע זמנו ועוד איך!

זה לא שלא עברו עשרות יזמים דרכי במשך השנים והקבוצות, ושלא נמצאים יזמים גם היום בתוך הקבוצות הקיימות (קבוצה אחת רצה יותר מתשע שנים ברציפות!).
היו ועוד יהיו, כי יזמים ומאסטרמיינד הם  כמו כפפה ליד, הולכים ביחד באופן טבעי וזורם, מי שרק נמצא במאסטרמיינד יודע את זה מבלי יותר מדי הסברים...

מה זה המאסטרמיינד הזה?
זה לא קשה להבין, כי הכל די אינטואיטיבי, יש דברים דומים שרצים בשטח כמו "סיעור מוחות" וכל מיני "מעגלי שיח", "קבוצות חשיבה" למיניהם, כך שנראה כאילו לא מדובר בשום דבר מיוחד... אבל שלא תטעה... לעשות, להשתתף ולהתמיד במאסטרמיינד מקצועי זה לא דבר שמה בכך.
זה מחייב דינמיקה מיוחדת, הנחייה מקצועית, מכנה משותף מתאים, מחויבות אישית רצינית, כנות, פתיחות, ועוד כמה דברים ואז.... אם הכימיה במקום.... כולם עפים קדימה!

השם מאסטמריינד מגיע אלינו מאדם בשם נפוליאון היל, אמריקאי שחי ופעל כבר בתחילת המאה הקודמת, שקיבל עליו את התפקיד ואת המשימה ללמוד למה אנשים המוצלחים באמת מצליחים.
הוא כתב ספר ב 1937, "חשוב והתעשר", ובפרק 13 של הספר הזה שהפך לרב-מכר הוא כתב שרוב המצליחנים עלו על עיקרון מהותי יקר-ערך, לדבריו: "כששני מוחות באים יחד ברוח ההרמוניה נוצר "מוח שלישי", שאינו נראה, ואינו מוחשי, אבל הוא שם", היל טען במשך שנים שאודות ל "מוח השלישי" הזה נוצרו והתפתחו אנשים רבים שהגיעו להישגים יוצאי דופן, כגון תומאס אדיסון בחשמל, הנרי פורד בתעשיית הרכב, ועוד מיליונרים ואנשי ציבור, יצירה ורוח רבים ומגוונים.

לעיקרון המאסטרמיינד יש היום שמות אחרים ושונים, שכל אחד סוחב קצת לכוון שונה, אבל מה שמעניין אותנו בתחום היזמות הוא שהמאסטרמיינד מתאים לנו "בול" כי הוא מהווה מקום מצוין לקיים מפגש איכותי ועצמתי שבו החברים מביאים דילמות, רעיונות, קשיים וחיפושים, וכולם ניזונים מ"חכמת ההמונים" לטובת הרצון הספציפי שלהם.
במאסטרמיינד נותנים מקום וכבוד לא רק ל"רעיונות" אלא גם ל"תחושות", "תובנות", "שאלות ותהיות"... בניית המרקם המיוחד של המאסטרמיינד עוברת דרך קבלה של ערכים מסוימים שנמצאים בלב ליבו של כל המסגרת: הקשבה, חשיבה חיובית, מיקוד, שהחכמה לא נמצאת אצל "מועצת חכמים" אלא אצל קבוצה שבאה ביחד בכנות ופתיחות לחשוב ביחד, כולם למען האחד, אחד למען השני....
ואני מבטיח לכם, דברים משמעותיים ביותר קורים שם בכל מפגש!

במשך השנים קיימתי עשרות קבוצות ומפגשי מאסטרמיינד, למדתי ושדרגתי מניסיוני, בניתי מודל עבודה שהוכיח ומוכיח את עצמי במתן סיוע, העצמה ופתרונות בפועל למנהלים מתלבטים, בעלי עסקים מודאגים, אנשים בין עבודות, יזמים עם רעיון, ועוד כהנה וכנה.
בזכות המאסטרמיינד שהנחתי חברים הקימו ומכרו חברות, מצאו תפקידים חדשים, שותפים לעסק, פיתחו דרכי ניהול, מוצר ואסטרטגיה חדשה, וגם שיפרו ושינו אורח- חיים בהתאם לרצונם ושאיפותיהם.  
מודל ה Dunetz-Mastermind מיועד למפגשים של אחת לכל 3-4 שבועות, מספר חברים מ6-18 איש בקבוצה, התנסות ראשונית בפועל של כל אדם ואז התחייבות לתקופות ארוכות יותר, מתקבלים חברים לאחר ראיון, התנסות ושיחה.
המודל הזה מתאים את עצמו לאוכלוסיה, ליעדים ולסביבה- אך בסופו של דבר תמיד יושב במרכז המאסטרמיינד הסלוגן של "דברים שרואים ביחד לא רואים בלבד".
ליזם זאת מתנה, כי ליזם, אולי יותר מכל אחד אחר, חסר בדרך-כלל סביבה, אנשים, זמן ופניות לעשות את הדבר החשוב הזה.... 
לקבל פרספקטיבות ודעות שונות על מה שהוא חולם, חושב ועושה...

המאסטרמיינד ליזם הוא כמו כפפה ליד, נפוליאון היל לא טעה, המצליחנים הגדולים של אמריקה לא טעו. יזמים הבאים ביחד ברוח המאסטרמיינד לא רק יגיעו רחוק יותר ומהר יותר, אלא גם יראו איך שחייהם האישיים מקבל זווית חיובית יותר בדרך להשגת היעדים.... אז מתי בפעם האחרונה אתה באמת חווית 10 אנשים חושבים בשבילך? 
המאסטרמיינד והיזם הם כמו כפפה ליד. 
וזה יקרה ללא ספק בקרוב.
שאלות והתעניינות? אשמח לשמוע מכם!

יום שני, 25 במאי 2015

קוצ'נג אישי ועסקי ליזם: המנוע האולטימטיבי לקידום העניינים!

אנחנו חיים בעולם שתובע מאיתנו לבחור ולבחור ולבחור ללא לאות, נדמה כאילו על כמעט כל דבר ובכל מקום. תחשבו על מה עובר עלינו כשנכנסים לסופר לקניות של סופשבוע, כשצריך להחליט לגבי שחזור משכנתה, יעד לחופשה או אפילו מה להזמין בארוחה הזוגית שאליה הגעתם... מי שמוצא שקשה לו לבחור כנראה יפגוש בקושי הזה לאורך ולרוחב בחיים.

אז למה שיהיה שונה בהשקת היזמות, למה שכאן לא יתעורר גם הצורך לברור, להשוות ולהחליט? אכן כן, יש כזה צורך אז לשם כך אני רוצה להגיד לכם עם יד על הלב, ולאחר התנסות אישית לאורך כ-12 שנים במקום של המאמן (coach) והמתאמן- חברים, אין, אין שני לאימון אישי ועסקי (קוצ'ינג) במטרת השקת וקידום היזם! מתודולוגית האימון, שנוצרה בעיקר בארה"ב (אך לא רק שם בלבד), מתוך עולמות שונים ומגוונים ב30+ שנים האחרונות,  טומן בחובה עוצמה ויכולת הנעה שלא ראיתי או שמעתי שקיים בשום מסגרת אחרת. האימון הוא הרולס רויס של כלי ההנעה, היהלום שבכתר ומערכת היחסים המקצועית החשובה ביותר שיכולה להיות לאדם שרוצה להיות "שם" כשהוא עדיין נמצא "כאן"...

לצערי, במדינתנו, לעיתים קרובות מדי הקוצ'ינג סובל מדמוי שלילי בקרב הרבה אנשים, וזאת לא באשמתו אלא באשמת הנטייה שלנו בארץ להתלבש על כל מיני דברים שבאים מחו"ל בצורה אופנתית, לעשות בהם שימוש לזמן מה, ואז לשבש ולעוות אותם, ובכך מבלבלים את המוח של כולם, ובסוף רק מפסידים! שלא תבינו לא נכון- ישנם אנשים רבים שעברו דרך קורס לאימון אישי, גם רבים שלא עברו שום הכשרה אבל פשוט הדביקו לעצמם את התואר הזה....לא עליהם מדובר! יש צורך אמיתי להגיע למאמנים אישיים ועסקיים מוכשרים, מוכרים, על ידי המלצה ולאחר אינטראקציה בסיסית לוודא שאכן מדובר במאמן אישי ראוי, מנוסה ומתאים. על זה אין לוותר.

מה זה בכלל קוצ'ינג, איך עושים סדר בבלגן?
הקוצ'ינג הינו מסגרת של עבודה בין איש חיצוני בעל הכשרה, מיומנות וניסיון בתחום ("המאמן"), שמוקמת עבור המתאמן (הלקוח או ה "coachee"), על מנת לקדם מטרות, שינויים והישגים החיוניים לחייו של המתאמן. מאמנים העובדים בתחום המקצועי\עבודה\עסקים מסייעים למתאמן לעשות צעדי ענק שללא עזרת "העצמה" זו, ספק אם העניין היה מתקדם בצורה ובקצב הרצוי. האימון מאפשר הגעה למטרות, פיתוח מיומנויות, העמקת ביטחון עצמי ותחושת סיפוק, ובאופן כללי, הכפלת כח להגיע ליעדים מהר יותר, נכון יותר ומתאים יותר למתאמן. האימון, מטבע הדברים דורש השקעה לאורך זמן כי לא מדובר בזבנג וגמרנו בדברים כה מהותיים, אבל עם מאמן טוב אתה לא תמצא את עצמך מורח זמן ונכנס ל"סינדרום הטיפול הפסיכולוגי", שאתה יודע מתי נכנסת אך אין לך מושג מתי תצא משם ומתי הגעת או לא הגעת לאן שרצית. האימון הוא אכן השקעה לטווח בינוני וארוך, בדרך כלל מדובר על מינימום של 3 חודשים של לווי, אבל התשואה על ההון היא לאורך שנים באימון מוצלח! 
אצלי שלושה חודשים האלה לפני 12 שנה שבה התאמנתי לראשונה גרמו לי לתפנית הגדולה והחשובה ביותר בחיים המקצועיים שלי- ללא זה לא היינו פה כרגע ולא היית קורה את המילים האלה...וכשמודבר ביזמות- תכפיל את הכל בכמה פעמים, כי יזמות משמעה שינוי, ושינוי מוצלח מצריך הרבה עבודה, כח והעצמה. כמו שאמרתי, זה הרולס רויס של כל הסיפור...
מה קורה באימון, למה זה כה אפקטיבי, מה מאפשר לו ליצור את ההתקדמות של היזם המתאמן בדרך כה מוצלחת? התשובה לשאלה היא ארוכה, אקצר בסימון בלבד של כמה מהמאפיינים הבולטים יותר (יש עוד!). מאמן אישי ועסקי ליזם מביא את הדברים הבאים, כל אחד כלי העצמה בפני עצמו:
1. ההקשבה! כן, דבר פשוט כמו איך להקשיב, למה להקשיב, איך למקד אותך בים של הדברים שאולי יוצאים ממוחך הקודח. מתי הקשיבו לך לעומק בפעם האחרונה?
2. שואל שאלות! כולנו יודעים שרק כאשר שואלים אותנו את השאלות הקשות, החודרות, השאלות האלה שמגיע עמוק מעבר לכל המילים וההסברים שלנו...רק אז מתחילים דברים ממש לקרות. צריך לדעת לשאול את השאלות ביזמות!
3. החשיבה ביחד! כיזמים אנו נוטים להיות לבד עם עצמנו, חסר לנו את ה"פינג פונג" המחשבתי שאינו תלוי בדבר ובאג'נדה של האחר...חשיבה ביחד משחררת זוויות חדשות, פרספקטיבות חדשות, רעיונות חדשים ומבושלים יותר.
4. מיקוד! את זה לא צריך להסביר, נכון? כבר דברנו על חשיבות המיקוד בבניית יזמות, ועד כמה שהיזם היצירתי נוטה להיות אדם שרואה לרוחב, דבר נפלא בפני עצמו אבל תכונה שיכולה להתנגש במשקיע פוטנציאלי, מצגת מתוכננת ומשא ומתן מתמשך.
5. שיקוף- האמת בפרצוף! מאמן מחויב לאמת, לסודיות, לאתיקה...וגם להגיד את הדברים כפי שהוא רואה אותם. יזמים רבים נוטים להתאהב ברעיונות שלהם ואין ממש מישהו בסביבה שיקח את הזמן, ושיהיה לו את היכולת להגיד לך בדיוק מה שהוא שומע, רואה ומרגיש- נכון?
6. תכנון! בניית תכניות, חזון, לעוד 5 שנים, לעוד שנה ולעוד חודש...כל אלה הם כלים מקצועיים של האימון לטובת היזם המתאמן, שלעיתים "מחזיק את הכל בראש", תכנון טוב = הצלחה!
7. מחויבות! Accountability...תגיד, מי באמת עובד איתך לבדוק שמה שאמרת שתעשה עד אותו תאריך מיועד אכן קורה? כיזמים אנו נוטים להזיז את הדדליינים שלנו בצורה די חופשית, מי כבר רואה, מי כבר מעיר....לא כך בונים את ההצלחה- נכון?
8. תמיכה! כשאתה נופל, מי שם כדי לעודד אותך? כשאתה ב down אחרי הup  המטורף שהיה לך---מי יהיה שם לעשות את השיחה הזאת של "חוזרים למגרש" כשאתה עמוק ב"ערוץ הקרבנות"?
9. מאמין בך! מאמן טוב הוא קודם כל בן-אדם שיש בתוכו את האמונה באדם, בפוטנציאל שיש בו, אדם שמביא את המיטב שבו למען המתאמן---אצלו זה Yes, You Can!- גם אחרי שכולם כבר עשו עליך סיבוב של "אמרתי לך", "למה לא שמעת בקולי"...מאמן אישי ועסקי ראוי יודע שיזמות היא רכבת הרים, צריך להחזיק את הלפיד גם אם כל האחרים בסביבה הפסיקו לראות את האור...ליזם, כמה חשוב לך בן-אדם כזה לצידך?
כפי שאמרתי: היהלום שבכתר, הרולס רויס של הסיפור, המנוע האולטימטיבי....ועכשיו עליך לשאול את עצמך- איך תראה היזמות שלי כאשר הדברים האלה הם לצידי, לאורך כל הדרך...כמה זה שווה לי?
ואני כמובן אשמח לשמוע מהן התשובות שנתתם לעצמכם לשאלות האלה.